ניגשתי לטלפון הציבורי הקרוב והתקשרתי לתחנת המשטרה בעיר מגורנו, וביקשתי לדבר עם שלמה ( תיאור העיר דימונה וקרתנותה ואוכלוסייתה ) כדרכי, בתמימות ויושר רגילים, הבהרתי לו שאעזור לו להשתחרר ממעצר ואלווה אותו במהלך המשפט, ואטפל בכל פרטי שכירת שרותיו של עו"ד, בתנאי אחד בלבד : "כשהסיוט הזה יסתיים, אני רוצה שתיתן לי גט ללא שום עיכוב" הוא הבטיח. אבל בליבי נשמע הד ההבטחה הזו כמו קולו של השקר. שבתי ושאלתי ושוב שאלתי ולבסוף הבנתי שאין לי שום ברירה אלה להאמין לו ובבוא היום לתחבל תחבולות.
שלמה אמר לי לאיזה עורך דין ללכת. נראה שהוא השקיע זמן ומחשבה בעתיד גורלו שלו. הוברר לי כי היה זה העו"ד הטוב ביותר בארץ לדיני פלילים. הלכתי אליו. איש עב כרס וגדול. מבטא צברי שורשי בעל אותיות ר' ח' וע' מודגשות. עיניים קטנות וערמומיות ליוו כל תנועה שלי ונתנו לי תחושה שזה משיג את הזיכויים הרבים שלו בתחבולות וכמעט ללא קשר לצדק וליושר. תמימותי קיבלה ניעור אמיתי וסדקים נבעו בה, כשצפיתי בעבודתו של עורך הדין הנ"ל.
שלמה אכן שוחרר ממעצר עד ליום המשפט ואנו נטשנו את העיירה הקטנה ואת עבודותינו שם בשל הבושה והכלימה שעטו על פנינו שמע המעשה של שלמה. דרך אגב לא ידעתי אז וגם לא שנים אחר כך מה שם יש לסטייה הזו אם בכלל, וכל מה שטרד את מנוחתי היה למה? למה נשא אותי לאישה, אם הוא אוהב ילדות קטנות?! הרי אני גדולה ומלאה וכלל אינני מזכירה ילדה קטנה! ראו את הסוטה האמיתית – אני, לא די בכך שלא חלמתי אפילו שזוהי סטייה, הרי שעיוותי את המציאות לנוחיותי "ילדה קטנה" והרי המדובר היה בילד! , אבל בלוגיקה שלי לא היה קיים כדבר המוזר הזה, אז תיקנתי אותו והתאמתיו.
שכרנו דירה דוחה בקומה רביעית ללא מעלית ברמת גן. שלמה מצא עבודה כנהג סמיטריילר בחברת תובלה גדולה בתל אביב. אני נזקקתי לאנונימיות של העיר הגדולה.