הגיע יום המשפט. נסענו ברכבת לבאר שבע. לתחנה הגיע עורך הדין עם מונית והוא הורה לנו לשלם עבורה ולשלמה לשאת את תיקו. הדבר חרה לי. אנו שילמנו עבור שרותיו ולמעשה שרתנו אותו.. כשהגענו לבאר שבע פנה שדוב העו"ד המפורסם לשלמה ואמר לו לשאת את תיקו. חמתי בערה בי , נוסף לכך הידיעה שהעולם התחתון , שמעתי לא צייץ ללא אישור מהוד מעלת העוד, ואולי דווקא ידיעה זו נסכה בי מן אומץ מדומה. נעצתי מבט בשלמה וסיננתי "עזוב את התיק" פניתי לעוד "אדוני, אל תשכח את התיק שלך!" אחזתי בזרועו של שלמה והדפתי אותו , תוך שאנו מתקדמים ליציאה.
נכנסנו לבית המשפט וכל העולם התהפך. יכול להיות שהסצנה הקודמת הייתה נמנעת אם הייתי רואה את שראיתי פה. עוה"ד עבר כל איש ואישה וכל פקיד ופקידה טפח על שכמם, קרא לכל אחד בשמו ושאל לקרוביו, . תיקו התפוח והכבד נפתח וסיגריות תוצרת חוץ, שתייה חריפה – ויסקי ליקר נשלפו וחולקו ברוחב יד ובקריאות שמחה.הוא גם נכנס לחדרי חדרים בלעדינו בידיים עמוסות לעייפה וחזר בידיים ריקות. התדהמה כנראה הותירה את פי פעור, כי שמעתי את שלמה לוחש לי לסגור את הפה.
"אבל ראית מה הוא עושה" גמגמתי
"עזבי, הוא יודע מה שהוא עושה" צהל שלמה
" זה שוחד!" הזדעזעתי
" תשתקי ואל תגידי לו כלום!"ציווה שלמה
למראה התדהמה על פניי הוא הבין שאין לי כוונה לעבור על כך לסדר היום. בהלה קשה נשקפה מעיניו.
"אם לא תשתקי כל ההסכם בינינו מבוטל" מהם בטון מבשר רע. ראיתי את חיי ללא גט ונבהלתי.
לראשונה בחיי ראיתי בית משפט מבפנים. לדוכן העדים עלתה עובדת סוציאלית שנראה כי לא הכינה את שעורי הבית ועוה"ד עט עליה כמו עוף טורף. היא טעתה אפילו בגילו של הילד שבו נעשה המעשה. עדותה לקתה בהרבה אי דיוקים. הילד נראה לי מוזר עם פניו המנומשים והבעתו הטיפשית משהו. לא היה לי ברור מדוע אין הוריו מלווים אותו בשעה קשה כל כך. אבל כל זה נעלם כלא היה למשמע דברי התובע :" לאור עברו של הנאשם, שני אישומים קודמים בגין מעשה מגונה בילדים, אני דורש..." את השאר לא שמעתי. פניתי בזעם לשלמה "מי, מה על מה הוא מדבר?..."
"ששש.." הוא היסה אותי
" אל תשתיק אותי ותענה לי מיד! על מה התובע מדבר? כבר אנסת עוד ילדים?,"
עוה"ד הממולח שראה את תמונת המצב העיר לי בקול רם למדי "גברת, זה בית משפט פה. שקט!" השופט כאילו ננזף או הזכירו לו את תפקידו, פנה אליי בטון חמור ומאיים שאם לא אשתוק אפונה מהאולם. איך שיחק לידיו של שלמה.
הפצצות שנפלו סביבי לאחרונה החלו לערער אותי ואת שפיותי או לפחות בטחוני במין האנושי. ידעתי שהוא לא ידבר איתי בנושא לעולם. כל מה שהצלחתי לדלות היה כי הוא משמש באבריה הצנועים של ילדה קטנה מאוד, כנראה בת ארבע או חמש בהיותו חייל בסדיר. ונראה שעוד מקרה שספק אם הגיע להכרעה משפטית כי אחרת אני לא מצליחה להבין את פסק הדין של השופט : חצי שנת מאסר על תנאי למשך שנתיים ועוד פיצוי כספי לנער.
שלמה זרח, ונראה שידע למה. אני הייתי חסרת תחושות לחלוטין . דומני שהייתי במצב קטטוני. שהרי כל כך הרבה מידע נדחס אליי בזמן כל כך קצר, עד שמוחי סירב לקבל אותו שלא לדבר על לעבד אותו.