הדודה העשירה הנ"ל גרה במרכז העיר בבית ערבי של הרכוש הנטוש. ערביי צפת לספר קצת על ערביי צפת ערב מלחמת השחרור ועל נטישתם את בתיהם והיכן הסתירו את אוצרותיהם ולמה סיפור מיכאל: מיכאל, הדודן באמצעות נישואין.גבר מהיפים ביותר שראיתי בימי חיי והוא נשוי לאישה מכוערת להפליא.אף היה לה שיכול להתחרות באפו של המכוער שבטרולים ולנצחו. עיניים קטנות ופוזלות, שפתיה צרות ומתעקלות בהבעת רוע תמידית שהודגשה עשרת מונים כשחייכה.שיער מקורזל היה מונח על ראשה כמין יצור זר שעצר לנוח לרגע. גוף גוצי וכבד היה לה ורגליה שתי קורות כבדות ושוות בעוביין לכל אורכן, הוא שאמרתי - מכוערת להפליא אף בלי לעמוד ליד בעלה יפה התואר. גם שמה היה לחידה בעיני, יודית לזרים ויאקוט לבני המשפחה.
הכניסה לבית הייתה דרך מבוא צר ונמוך והוא עשוי מדרגות תלולות ולא אחידות. החושך ששרר והמקום הצר הכריחו את הבאים לרדת בטור עורפי ובצפיפות כשהמבוגרים אפילו נתמכים במי שלפניהם. בשבת זו התארח בעירנו ואצלנו הענף החיפאי של המשפחה בשל שבת חתן של אחד המתחתנים שבהם ,וכולנו היינו בדרכנו לבית הדודה הנ"ל. בדיוק במדרגות המדוברות, היו מעיני כולם נתונים למדרגות הבעייתיות, בעיקר חיפשתי את המדרגה הגבוהה ההיא שבשלה היה עליך לצודד את גופך להשאיר את מלוא כובד משקלך על המדרגה ואז לשלוח רגל מגששת קדימה עד שתימצא רצפה מוצקה בתהום שבה נמצאת המדרגה הבאה ,ועליה תבסס את הרגל המגששת, בביטחון שזו מקנה לך, תעביר אליה את משקל גופך את רגלך השנייה. דבר מה שלף אותי מהריכוז שבצעידה נכונה במדרגות, משהוא היה ממשמש בעכוזי ונדחף אלי מאחור. אינסטינקטיבית הטיתי גופי קדימה בכוונה להתרחק מהמפגע ולברוח.נפילתי הייתה מכוערת ולוותה בקללות או בחבטות ידיים או בשניהם, מצד הצועדים לפני. למה לעזאזל זה קורה בזמנים הכי מוזרים,ובמקומות הכי לא צפויים. כאילו יש איזה שהוא זמן או מקום שמתאימים אפילו במעט לזה. . הבטתי לאחור והנה הפדופיל התורן הוא מיכאל -בעלה יפה התואר של המפלצת יקוט
. נדהמתי. בעירי ידעתי, יש בי איזה שהוא פגם ובגללו אני אשמה בגלל מה שאנשים עושים לי , אבל גם זרים עושים לי, במחשבתי יש קשר בין מה שעושים בי לבין העיר שלי.זאת לא הבנתי ולראשונה חשתי בכעס מפעפע בחזי.
בהיותי ילדה קטנה לקחני אבי עמו לבקר את אחותו בחיפה. שיחקתי עם הילדים בשכונה המסמורטטת שבה גרה דודתי ונראה שהכעסתי אחד הזאטוטים שם והוא קרא לי "שמנה אחת" . נדהמתי. בעירי יודעים שאני שמנה, איך יודעים זאת כאן? כך חשתי גם עתה. איך הזר הזה יודע שהוא יכול לנגוע דווקא בי? האם זהו משהו חיצוני שמסגיר אותי? משהו שמפקיר את גופי ומרשה ליצורים מסוימים לעדות בי דברים כאלה? ולמי אלך לבכות? למי? עשיתי את מה שיכולתי לעשות. רצתי בכל כוחי ולא עצרתי עד שהגעתי הביתה, נכנסתי למיטה בכיתי ובכיתי עד שהגיעה השינה הגואלת וחטפה אותי אל בין זרועותיה המנחמות. איש לא שאל ואת איש לא עניין לדעת.